החלטה בתיק רע"פ 1296/10

           לפניי בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו (עפ"א 26362-12-09 כבוד השופטת ע' צ'רניאק) מיום 8.2.2010 בו נדחה ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב יפו (ח 6557589, ח 14891287 כבוד השופטת ש' גלר אהרוני).

           נגד המבקש הוגשו שני כתבי אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים המייחסים לו עבירות של החניית רכב בניגוד לסעיף 6(א)(2) לחוק העזר לתל-אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד-1983, וזאת לאחר שהוא ביקש להישפט בגין דו"חות חניה שניתנו לו. על פי הנטען בכתבי האישום בתאריך 18.11.2007 ובתאריך 14.1.2008 החנה המבקש את רכבו ברחוב איסרליש ליד בית מספר 8, וזאת בניגוד לתמרור המוצב במקום האוסר על עצירה פרט לפריקה וטעינה. ביום 14.12.2009 קבע בית המשפט לעניינים מקומיים כי הראיות שהוצגו בפניו תומכות בגרסת פקחיות החניה אשר העידו בבית המשפט ועל כן הורשע המבקש בביצוע שתי העבירות המיוחסות לו בכתבי האישום. בגזר הדין, אשר ניתן באותו מועד, הושת על המבקש קנס בסך 350 ש"ח בגין כל אחת מהעבירות הנדונות. 

           המבקש ערער על ההחלטה בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו. ביום 8.2.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו נדחה הערעור. נקבע כי אין כל בסיס לערעור הנדון, וכי בית המשפט לעניינים מקומיים ביסס את החלטתו על ממצאים עובדתיים, ואין מקום להתערבותה של ערכאת ערעור בממצאים אלו שנקבעו לאחר שבית המשפט לעניינים מקומיים שמע את הצדדים והתרשם מהם באופן ישיר.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה טוען המבקש, בדומה לטיעוניו בערכאות הקודמות, כי הוא החנה את רכבו מעבר לתחום 12 המטרים האסור בחניה על פי התמרור המוצב במקום, אשר על כן אין בסיס להרשעתו בעבירות הנדונות. עוד הוא טוען כי מהראיות שהוצגו על ידי המשיבה לא ניתן לקבוע בוודאות כי הוא חנה במקום אסור, ואילו מהראיות שהוא הציג בפני הערכאות הקודמות ניתן ללמוד כי הוא החנה את רכבו במרחק העולה על 12 מטר מהתמרור, ועל כן הוא החנה את רכבו כדין. בנוסף הוא טוען כי לא הוסברו לו זכויותיו ולכן הגנתו קופחה.   

           לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובפסקי הדין של הערכאות הקודמות שצורפו, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות וזאת אף מבלי להידרש לתגובה מטעם המשיבה.

           הלכה היא, כי רשות ערעור בפני ערכאה שלישית, ניתנת במקרים חריגים בהם מתעוררת סוגיה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). עניינו של המבקש נדון בפני שתי ערכאות שיפוטיות, והמבקש לא הצביע על אף עילה, המצדיקה דיון נוסף בסוגיה בפני ערכאה שלישית. מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לנדרש יוער כי אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. כידוע, הלכה היא, כי בית משפט שלערעור אינו מתערב בממצאים עובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית, זאת במיוחד כאשר מדובר בבקשת רשות ערעור, אלא במקרים חריגים ביותר (ראו ע"פ 2485/00 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(2) 918, 924 (2001); ע"א 10225/02 פרץ נ' פרץ בוני הנגב בע"מ (לא פורסם, 15.1.2004); ע"א 5435/07 אבו ליל נ' נ.א.ע. מהנדסים בע"מ, פס' ט לפסק דינו של השופט רובינשטיין (טרם פורסם, 10.3.2009); ע"א 331/08 פטל נ' אורי (טרם פורסם, 23.8.2009); ע"א 8566/06 אמריקור שירותי ניהול וייעוץ (1987) בע"מ נ' מליבו ישראל בע"מ, פס' 28 לפסק דיני (טרם פורסם, 8.11.2009). ראו גם מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנות של עדים" הפרקליט לה 407 (תשמ"ד); יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב 1945 (2009)). כפי שציין בית משפט זה:

 "כידוע, לערכאה הדיונית, אשר בידה הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים, משפת גופם, מהתנהגותם ומאופן מסירת עדותם, יתרון ברור על ערכאת הערעור, אשר הכלים העומדים לרשותה מוגבלים הם ... נוכח דברים אלו חזר בית משפט זה פעמים רבות על ההלכה שלפיה ברגיל לא נוהגת ערכאת הערעור להתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית. הלכה זו תקפה ביתר שאת במקרים בהם העובדות נקבעו על יסוד התרשמות ישירה מן העדים ... ברי כי במקרים אלו המשקל הרב שיש להתרשמותה הבלתי-אמצעית של הערכאה הדיונית מהעדים וליכולתה לתור באופן ישיר אחר אותות האמת שנתגלו בעדויותיהם משפיע על היקפה המצומצם של התערבות ערכאת הערעור בממצאיה של הערכאה הדיונית, התערבות שתעשה אך במקרים חריגים ונדיריםכאשר נפלה טעות של ממש במסקנותיה ובקביעותיה של הערכאה הדיונית והיא ברורה על פניהם (ראו ע"פ 4629/09 פלוני נ' מדינת ישראל(טרם פורסם, 18.11.2009). ראו גם ע"פ 6395/05 אלי וקנין נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 25.1.2007); ע"פ 5822/08 טרייטל נ' מדינת ישראל(לא פורסם, 12.3.09)).

           בנסיבות המקרה, לא מצאתי מקום לחרוג מהלכה זו. טענותיו של המבקש נדונו על ידי שתי ערכאות ונדחו. כעת המבקש לא מעלה טענות חדשות, אלא חוזר על הטענות שנידונו והוכרעו בערכאות הקודמות, בעיקר על בסיס ממצאים עובדתיים. אשר על כן המבקש לא הראה טעם מדוע בקשתו מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה.     

           סוף דבר, הבקשה נדחית.

           ניתנה היום, י"ז באדר התש"ע (3.3.2010).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: